הנוסח שלהלן מכתב טענות שלי שהוגש לערכאות –
מותר השימוש באחריות המשתמש
א.
המערערת
תטען, כי בית המשפט קמא לא דן למעשה בעילת ניכיון השיקים
1.
בית המשפט קמא התעלם מטענות המערערת
בנוגע לניכיון השיקים: המערערת טענה בעיקר כי הבנק התרשל/הזיק בשל כך שחייב
את הנתבעות משום מה בסך 100,000 ₪ בגין עסקת ניכיון שיקים כאשר השיקים
בוטלו אולם מנגד סירב למסור למערערת את השיקים ומאידך אף
לא פעל בעצמו לגבייתם ולהקטנת החוב ככל שקיים (הבנק עודנו מחזיק בשיקים).
המערערת אף הפנתה לפסיקה בנסיבות דומות, כדלהלן:
"לכן, ניתן לסכם ולומר שהוכח
שעסקינן בעסקת נכיון והיה על הבנק להשיב את ההמחאות
לנתבעים לאחר כשלון העסקה. אף אם היתה לבנק הזכות להותירן בידו – היה עליו לפתוח לגביהן תיקי
הוצל"פ, כשעוד היתה תועלת ותכלית למהלך שכזה.
מחדליו של הבנק עולים כדי הפרת חובותיו כלפי הנתבעים (ובאשר לחובות הבנק ראו
כדוגמא את אחד מפסקי הדין המנחים - ע"א 5893/91 בנק טפחות נ' צבאח, פ"ד מח (2) 573, וברי כי כיום חובות מוגברות אלו
אינן במחלוקת ואין טעם להכביר לגבי הפסיקה שחוזרת וקובעת את העקרונות כאמור)...
מהו הנזק ?
בת"א
(מחוזי י-ם) 1291/98 בנק דיסקונט לישראל נ' מכבסות מעוז ציון בע"מ, הקביעה היתה שסך ההמחאות שבכלל לא הוגשו לביצוע ינוכה מהחוב, משמע
שגובה הנזק הינו סכום ההמחאות במלואו. אף בת"א (תל אביב) 219439/02 בנק
המזרחי המאוחד בע"מ נ' מיכאלי אריה המסקנה היתה כי
כאשר הבנק לא פועל כלל לביצוע ההמחאות, עובר לשכמו הנטל להוכיח שאף אם היה פועל
לא ניתן היה לגבותן, והיות והבנק באותו מקרה לא הביא נתונים בהקשר זה – נוכו מהחוב
הסכומים של כל ההמחאות הרלבנטיות. בע"א 1570/92 בנק המזרחי נ' ציגלר הנ"ל, הגישה היתה
להעריך את גובה הנזק יחסית לעוצמת הפגיעה בערובה...".
הבנק לא הכחיש
את טענות המערערות בנושא (המערערת כלל לא נחקרה על כך) ואף לא התייחס
לכך בסיכומיו. השיקים אף עודם אצל הבנק וזה אף לא טען שניסה לגבותם או האם גבה
אותם באופן שיש להקטין את החוב או לחלופין הסביר מדוע לא פעל לגבייתם באופן שהיה מקטין
את החוב הנטען בגינם. הבנק אף לא הצביע על סיבה בגינה מלכתחילה חייב את
המערערות – חיוב שהביא לקריסת החברה ועומד על כמחצית מסכום התביעה דנן.
2.
אלא שבית המשפט קמא הציג את טענת
המערערת בעניין זה שלא כנטען בבקשה, התעלם ממהות הטענה ופסק בניגוד לפסיקה
מנחה, באופן שאף יתכן כי משמעותו התעשרות של הבנק על חשבון המערערת בגובה השיקים
לפקודת המערערת שנמצאים בידי הבנק.
3.
יצוין, כי המערערת הגישה מבעוד מועד
בקשה לתיקון ההחלטה ובה התבקש בין היתר בית המשפט קמא להתייחס לטענה כפי שנטענה
וזאת בטרם שהוגשה פסיקתא לחתימה (במסגרת עיון חוזר בהחלטה אחרת – התייחסות לטענה
שכלל לא אוזכרה), ואולם נדמה כי שגה בית המשפט קמא פעם נוספת כאשר דחה את הבקשה
בנימוק שכבר ניתן פסק דין (בניגוד להלכה בע"א 26/88 שמאי נ' טפחות בנק
למשכנתאות, פ"ד מב (2) 837) כי החלטה הדוחה
בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר אינה בגדר פסק דין אלא החלטה אחרת וכן למשל
רע"א 1127-04-17 – אייזן נ' עיריית גבעתיים (מחוזי ת"א)).
4.
בנוסף ובשולי הדברים, תטען המערערת, כי גם מסקנתו של בית
המשפט קמא בנוגע לחלק הטענה אליה כן ניתנה התייחסות (החלטת הבנק שלא לבצע ניכיון
לשיק המקורי ובקשתו לקבלת שיק חלופי מקבלן המשנה) הינה שגויה, שכן לבנק אמצעים
ייחודיים לבדיקת איתנות מושכת השיק וחובות זהירות. לכן, גם כשדרש שיק חלופי מקבלן
המשנה דווקא (על פני המקורי שהיה)- שאולי אינו בר כיסוי- הזיק ללקוחו.
ב.
המערערת
תטען, כי בית המשפט קמא שגה גם במסקנותיו בנוגע לטענת זיוף השיקים
כפי
שתטען המערערת להלן, בית המשפט קמא התעלם ממרבית טענות המערערת בעילה זו ובנוסף
הסיק מסקנות שגויות, שממילא לא היה מקום להידרש להן בשלב זה.
5.
ראשית,_________
6.
המערערת תטען, כי נימוקי ביהמ"ש
קמא בסעיף 16 להחלטה (בדבר רשלנות ואחריות) שגויים
7.
ראשית תטען המערערת, כי לא היה כל מקום
למסקנת בית המשפט קמא להכרעה העובדתית, כי "דומה כי הנתבעת 2 לא
בדקה את החשבון שכן לא הייתה זו שניהלה בפועל את החברה" – הן בשל כך
שהכרעה כזו צריכה להתברר לאחר דיון בתביעה לגופה והן לגופו של עניין.
8.
על פי התצהירים וגם לאחר חקירת הנתבעת 2
וסיכומי הבנק, אין חולק כי נתבעת 2 היא זו שחתומה כערבה וכמורשית חתימה, היא זו שהפקידה שיקים בפועל, היא זו
שנפגשה עם מנהל הבנק, היא זו שקבלה אשראי כביכול בערבותה ולמעלה מהנדרש היא
זו שגם טפלה בניירת, ברכש, בהסכמים והיא זו שהייתה בשטח - יש לזכור גם כי
החברה הייתה פעילה מספר חודשים בלבד ומנהלת החברה לא אמורה לבצע עבודות ריתוך ולא
אמור להיות לה ידע בריתוך. המערערת תטען, כי העובדה שלנתבעת 2 אין ניסיון בעסקי
המתכת וכי חלק מהמניות נרשמו על שמה ולא על שם בעלה בשל היותו פושט
רגל, בכל הכבוד, אינה רלוונטית לעניין הניהול ובוודאי שאינה מצדיקה דחיית הבקשה
להתגונן ומתן פס"ד בשלב מקדמי.
9.
שנית, גם אם בית המשפט קמא התרשם כי נתבעת 2
לא הייתה "הרוח החיה" מאחורי החברה (ולא כך, שכן היא קבלה עליה את ניהול
החברה) אין פירוש הדבר שלא יכולות להיות לה ולמערערת טענות כלפי הבנק– אין חולק
הרי שהן אלו שחתמו על הסכם מול הבנק לפיו הרשאה למשיכה תיעשה בחתימתה של נתבעת
2 בלבד ולכן זכותן לבוא בדברים מול הבנק בגין כל חריגה מהרשאה.
10.
לכן, אין זה מעניינו של הבנק בשלב זה
האם היה זכאי צד שלישי לכספים שמשך שלא בהרשאה או לאו, ואם הבנק אכן סבר כי נתבעת
2 משמשת "אשת קש", כפי שנרמז, היה עליו מקל וחומר לדאוג לקיום ההסכם עמה
ועם המערערת, ללא כחל וסרק, ובהתאם לחובות המוגברות המוטלות עליו מכוח החוק
ועל פי הפסיקה. בהפרתו את ההסכם הזיק הבנק למערערת ונתבעת 2 ולא לאף גורם אחר. המערערת
כלל לא טענה בבקשתה כי יש ליתן לה רשות להתגונן כנגד
הבנק שכן נתבעת 2 "הינה אישה צעירה, אשר נוצלה על ידי גיסה ואשתו".
המערערת התייחסה לשאלות המשיבה ובית המשפט קמא בח.נ.
וטענה בסיכומיה כי תהיות/האשמות אלה בקשר לחוסר ניסיונה של נתבעת 2 היה אמור לשאול
עצמו הבנק כבר במועד פתיחת החשבון ובמהלך ההתנהלות מולה ואם חשד כי היא מנוצלת
הייתה עליו החובה כבנק להיזהר שבעתיים. אדרבה - נתבעת 2 מעולם לא הכחישה שהיא זו ש
"בחרה להיות בפרונט" ודווקא מסיבה זו היא זו שתמכה את בקשתה בנוגע
למחדלי הבנק בהתחייבויותיו שהיה עליו לכבד מולה על פי ההסכם שחתמה היא ולא אחר בשם
המערערת מולו.
11.
בנוסף (לעניין טענות הרשלנות), מדובר במשיכות שנעשו ללא ידיעה בתקופה
קצרה והבנק אף לא טען כי מישהו אחר (מנהל "בפועל") צפה באינטרנט במשיכות
שנעשו. נתבעת 2 גם העידה כי מנהל הבנק הורה לה לגשת למשטרה וטען כי אינה יכולה
לבטל את השיקים סתם כך כשהחשבון בחריגה. יש גם לזכור כי ---
12.
בין כה ובין כה, טרם נשמעה גרסה אחרת, עדות מנהל הבנק,
טרם הוגשה חוו"ד, טרם תומללו
הקלטות, טרם נשמעו עדויות של גורמים אחרים כגון רוה"ח
ועל כן מסקנת בית המשפט קמא בנוגע לסבירות טענת נתבעת 2 אינן במקומן (בשלב
זה) ואינן עולות בקנה אחד ההלכה הידועה בנוגע לנטל בבקשת רשות להתגונן, מה גם
שטענות בדבר רשלנות תורמת וחלוקת אחריות אמורות להתברר במהלך המשפט ולא בשלב מקדמי
זה. בית המשפט הנכבד קמא הופנה לפסיקה בנושא לפיה גם כאשר הוכח כי הלקוח
התרשל משך תקופה ארוכה של חודשים ושנים[1]
ואף כאשר הוכח כי הייתה צפייה בשיקים המזויפים בחשבון באינטרנט (ידיעה בכוח) קיימת
אחרות לבנק ואף נפסק כי ככלל אין לקבל טענת מניעות והשתק כלפי הלקוח בעניין זה[2]. נפסק כי לכל
היותר תחולק האחריות עם הבנק (וזאת לאחר בירור ההגנה לגופה).
מבלי
לגרוע באמור, תטען המערערת כי נימוקי ביהמ"ש קמא בסעיף 17 להחלטה בעניין
דוגמת החתימה ופניית עורכי דין קודמים שגויים
13.
שהרי דוגמת חתימה צורפה כבר לכתב התביעה
על ידי הבנק במסגרת ההסכם. בנוסף צורפו גם צילומי השיקים המוטבעים בחותמות כפולות
לבקשה. כמו –כן ובהתאם לפסיקה אליה הופנה בית המשפט קמא בסיכומי המערערת,
נטל השכנוע בעניין זיוף החתימה מוטל על הבנק וכך גם החובה לתמיכה בחוות דעת
גרפולוגית ולהבאת דוגמת חתימה, ככל שיש צורך (למשל ע"א 5293/90 בנק
הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3)
1993 240) וגם זאת לא בשלב זה אלא בשלב ההוכחות בהליך העיקרי.
14.
המערערת גם התייחסה כבר בסיכומיה לטענה
כי טענת הרשלנות לא נזכרה במכתבי ב"כ הקודמים (שהינם מאותו משרד עו"ד),
כך:
"המדובר בטיוטה של תביעה שהכין עו"ד שהיה אמור לטפל בשלב
ראשוני ביותר בתביעה של נתבעת 1 כנגד גורם אחר בכלל וכאשר הטיפול בסופו של דבר כלל
לא יצא אל הפועל מסיבות כלכליות ונתבעת 2 אף כלל לא ידעה על הטיפול. שנית, ממילא
אין כל נפקות לעובדה האם עורך דין קודם ידע או לא ידע, או בחר או לא בחר לנסח עילת
תביעה כנגד הבנק באותו שלב כל עוד נטען בפירוש גם בטיוטה כי השיקים זויפו.
העובדה (עובדת זיוף השיקים) הרי קיימת ונטענה והטענה המשפטית (כי הדבר מקים
עילת תביעה/הגנה מספקת גם נגד הבנק) הינה טענה משפטית בלבד שהנתבעות או עורך דין
מטעמן יכול להעלות בכל שלב, כך שהדבר רק מהווה חיזוק ואישוש לטענת הזיוף
שנטענה בבקשה."
15.
לדברים אלה לא התייחס בית המשפט קמא
בהחלטה – טענת הזיוף הרי אכן נטענה, לאורך כל הדרך, ואולי מסיבות של שיקולים
העולים מעצם פנייתם הראשונית ביותר של עורכי הדין הקודמים, לא גובשה מול הבנק
באותו שלב ראשוני בו החברה הייתה עדיין פעילה.
המערערת
תטען, כי נימוקי ביהמ"ש קמא בסעיף 18 להחלטה (בדבר אי הגשת תביעה) שגויים
16.
כפי שכבר פורט בפני בית המשפט קמא, ---
המערערת תטען, כי נימוקי ביהמ"ש
בסעיף 19 להחלטה בדבר אי הגשת תלונה שגויים
17.
_______
18.
לעניין זה יפים גם דברי בית המשפט
בעניין בנק הפועלים בע"מ נ' שאול
רחמים, שצוטט לעיל, כי: "לא מצאתי ממש גם בטענה שהמשיבה השלישית לא
הגישה תלונה במשטרה על זיוף חתימתה: לא מוטלת עליה כל חובה לעשות כן, ואין לעובדה
זו משקל ראייתי מכריע היכול להשמיט את הבסיס מתחת לטענתה לעניין החתימה.".
19.
האמור נכון מקל וחומר כאשר עסקינן בשלב הבר"ל.
המערערת תטען, כי נימוקי ביהמ"ש
בסעיף 20 להחלטה בעניין זהות המוטב בשיקים שגויים
20.
כאמור בבקשה וגם בסיכומי המערערת: _______
21.
המערערת תטען, כי רוב המעילות הדומות
שנעשו והתבררו בבתי המשפט, נעשו, מטבע הדברים, דווקא על ידי גורמים בעלי
זיקה לגוף ממנו בוצעה המעילה, לרבות אפילו בני משפחה.
המערערת
תטען, כי נימוקי ביהמ"ש קמא בסעיף 21 להחלטה בדבר מועד הקריסה שגויים
22.
ראשית, אין חולק כי לו היו בחשבון המערערת כ-
______ אש"ח נוספים (סכום השיקים הנטענים) היה
החשבון בזכות והחברה הייתה עדיין פעילה. לכן, אין בעובדה שהקריסה קרתה סופית רק
לאחר מספר חודשים בכדי לגרוע מהטענה כי משיכת הכספים שלא כדין הביאה לקריסתה, וברי
כי זו הסיבה.
23.
שנית, ממילא בין אם החברה קרסה בשל כך ובין אם
לאו ובין אם כלל לא הייתה קורסת הייתה זכאית המערערת להשבת (קיזוז) הכספים שנמשכו
שלא כדין ולא בהרשאה ולכן בכל הכבוד אין כלל רלוונטיות למסקנה זו של בית המשפט קמא.
המערערת
תטען, כי נימוקי ביהמ"ש בסעיף 22 להחלטה (בדבר היעדר חוו"ד)
שגויים
24.
אין למערערת אלא לשוב ולחזור על הדברים:
________. יצוין, כי עניין זה הודגש בסיכומי המערערת בפני בית המשפט קמא, כך:
"הנתבעות מעוניינות להבהיר בעניין זה לבית המשפט הנכבד, כי
השיקים או תמונתם לא נלקחו מעולם לגרפולוג או מומחה כלשהו וזאת אך ורק בשל היעדר
יכולת כלכלית. אין באפשרות הנתבעות במצב בו ה"ה ______- הותירו אותם, לממן
הליכים כפולים או הוצאות ולכן בכפוף לקבלת
הבקשה מבוקש להגיש הודעת צד ג' תוך צמצום העלויות ככל הניתן, במסגרתה, מן הסתם
תוגש חוות דעת."
המערערת
תטען, כי נימוקי ביהמ"ש קמא בסעיף 23 להחלטה (בדבר תביעה נפרדת) שגויים
25.
המערערת תפנה לאמור לעיל – הסיבה שלא
הוגשה התביעה הינה בשל כך שעוד לא התקבלה בקשת הרשות להגן. על פי החוק והפסיקה אין
לנתבעת 2 או בעלה (לשעבר) זכות להגיש
תביעה נגזרת בשם המערערת עבור כספים שנמשכו מהמערערת. משזו תימצא בפירוק השליטה על
זכות תביעה כזו תוקנה רק למפרק. משכך אין בנמצא עורך דין שיגיש תביעה כזו ומשמעות
קבלת הבר"ל הינה בהתאם. ויודגש – הטענות כנגד הבנק
לא נועדו בכדי לאפשר הגשת תביעה כאמור אלא עומדות בשל מחדליו. התוצאה לפיה כל כספי
המערערת נמשכו שלא כדין לצד ג' מחשבון הבנק מחייבת בירור מול הבנק וצד ג' וזה אמור
להיות גם אינטרס של הבנק. לא ברור כיצד התנגדות הבנק מועילה לו.
לסיכום
טענות המערערת בעניין זיוף השיקים:
26.
שגה בית המשפט קמא לגופו של עניין
במסקנותיו כי השיקים אינם מזויפים וכי לחלופין קיימת מניעות להעלאת טענה מול הבנק
בנושא וזאת מכל אחת מהסיבות לעיל ואף על פי הגיונם הברור והפשוט של דברים בנסיבות
דנן. בכל אופן, המערערת תטען, כי לממצאי בית המשפט קמא בדבר אותנטיות החתימות על
השיקים או באשר לרשלנות תורמת ולמניעות לא היה מקום בשלב הבר"ל
וזאת גם אם בוססו (חלקם) כביכול על תצהיר מטעם המערערת. לעניין זה יפים למשל
דברי בית המשפט העליון בע"א 5931/95, הנרי צבי רוזן נ. בנק המזרחי המאוחד
[14.11.99]:
"בית
המשפט נימק את מתן החלטתו זו בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן בכך שטענת המניעות
עולה מתצהירו של המערער עצמו, אותו ציטט בית המשפט באריכות. בכך שגה בית המשפט
הנכבד. אפילו נתעלם מטענות המערער בעניין טעויותיו העובדתיות של בית המשפט הנכבד
בנתחו את התצהיר האמור, נראה לנו כי דחיית הסבריו של המערער בכל הנוגע לנסיבות
שאילצוהו להמשיך את פעילותו המסחרית עם המשיב, כמו גם את טענותיו בעניין המצגים
שהציג המשיב כלפיו לפני שנטל חלק במסחר זה ולאחר מכן, מהווה למעשה הכרעה בפלוגתאות עובדתיות, הכרעה שלא היה לה מקום בשלב זה של הדיון".
ג.
המערערת
תטען כי בית המשפט קמא לא התייחס כנדרש לטענה בדבר חריגה מאשראי
27.
המערערות טענו כי במועד פתיחת החשבון
הוקצתה לחברה מסגרת אשראי של ________ וזאת בהיעדר בטחונות או נכסים כלל וכי מסגרת
אשראי זו לא הוגדלה בהסכמה ולמעט הלוואת גישור קטנה וקצרת מועד לכיסוי השיק
---- לא ניתנו לחברה הלוואות כלל.
28.
אלא שעובדות אלה לא הפריעו לבנק להעמיד
על דעת עצמו אשראי באופן חד צדדי ובסכומים לא פרופורציונאליים. לא זו אף
זו, שהעמדת ההלוואות כאמור הקשתה על אליס לעמוד על יתרת חובה הנכונה של החברה
בתקופה הקצרה בה היה החשבון בסחרור כלכלי וכך הוצגו יתרות שנחזו להיות נמוכות מכפי
שהיה עד שהבנק העמיד לפירעון ב- _______את "ההלוואות" בסך של יותר מ- ______ ₪.
29.
המבקשות טענו כי בהגדלת האשראי כפי
שנעשתה, בזמן קצר וללא בטחונות, התרשל הבנק, הטעה את המבקשות או לכל הפחות סייע
להן במעין "התאבדות כלכלית". בית המשפט קמא אף הופנה לפסיקה בנסיבות
דומות (כגון למשל תא"ק 44632-11-14 בנק הפועלים
בע"מ נ' יורם ואח' (פורסם בנבו 11.6.2015).שם נקבע, כי:
"דומה, שלא יכולה להיות מחלוקת כי
בנסיבות שבהן הלקוח מגדיל באופן סיסטמתי את מערך האשראי שלו בבנק, ראוי שהבנק
ידרוש מהלקוח להעמיד ערובה לסילוק האשראי. אף חובת הזהירות שלו מחייבת אותו לעשות
כן.
לטעמי,
לאור ההלכה הנוהגת, אשר הכירה ברשלנות תורמת של בנקים במקרים שבהם העמידו אשראי
ללא נטילת בטוחה, כאשר הדבר התחייב ממצבו הכספי הכללי של הלקוח, יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן בטענה זו, על מנת לבחון את השפעת
אי דרישת הביטחון על היקף החוב.").
30.
לעומת זאת, כל שנשאלה עליו נתבעת 2 בחקירתה
בעניינים אלה הינו לגבי הסכם הלוואה מיום ______, (שהוצג) אשר טענה לגביו כי לא
נחתם ולא ניתנה הלוואה (לא הוזרמו כספים). נתבעת 2 אף חזרה והעידה כי כוונת הבנק
בהצעת "ההלוואה" הייתה כיסוי עצמי של הבנק (פ' ע' 5 ש' 4-19).
31.
ואכן, מעיון בהסכם שצורף למול דפי
החשבון עולה כי "הלוואה" זו ניתנה לאחר קריסת החברה ולאחר שהחשבון היה
בפועל בחריגה של מאות אש"ח וכל השיקים שנמשכו לאחר
נתינת ההלוואה היו שיקים שבפועל לא כובדו. לכן, גם בהצגת "הסכם" זה
(לגבי חלק בלבד מהסכום בו מצאו עצמן הנתבעות חייבות) יש דווקא בכדי לאשש את טענות
הנתבעות בעניין, שכן ברור לכל כי אין
כל טעם מבחינת הנתבעות בנטילת ההלוואה בשלב זה ומנגד ברור כי אין כל הגיון בכך
שהבנק יתנדב להעמיד לזכותן "הלוואה" בסכום כזה לאחר שלב קריסת החברה ואף
ללא כל בטחונות, מלבד כיסוי עצמי. המדובר אפוא בהוכחה נוספת להתנהלותו הפסולה של
הבנק. "הלוואת הסדרת החשבון" הייתה בסך הכל
כיסוי עצמי בכדי "להכשיר את השרץ" לפני הגשת תביעה – ושקולה לכל היותר
כנגד החתמה על "כתב ויתור" ללא תמורה ותוך הטעיה.
32.
בית המשפט קמא תמצת בהחלטתו את טענת
המערערת בעניין זה לטענה לפיה האשראי היה חריג וקבע שעל פניו אינו חריג (בהיעדר
"ראיות"), אולם זה כמובן לא היה עיקר הטענה (עיקר הטענה היה כי
האשראי היה חורג – ללא הסכמה, ותוך הצגה מטעה).
33.
בשולי הדברים ובהתייחס לחלק הטענה אליה
כן ניתנה התייחסות בהחלטה (האשראי החריג), תטען המערערת, כי עניין סבירות האשראי
ממילא אמור להתברר בראיות במהלך התביעה לגופה ובכל אופן, ולאור נימוקי ההחלטה
עצמה, כבר עתה קשה להלום כי בנק סביר ואחראי יעמיד אשראי והלוואות (בסך הנתבע) ללא
בטוחות לחברה "חדשה" הפעילה חודשים בודדים ומנוהלת ומוחזקת באופן מלא על
ידי בחורה בת 23 ללא עבר תעסוקתי ועתיד של קופאית בסופר (ראה ח.נ לשאלת בית המשפט
קמא), באופן שאשראי זה יחשב שאינו חריג.
ד.
המערערת
תטען, כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו ביחס לטענה באשר להתנהלות הבנק בשחרור הפקדונות
34.
במסגרת טענותיה מול הבנק טענה המערערת,
כי לשם השאת רווחיו אף ביקש הבנק כי
יופקדו סכומים בהוראת קבע לחיסכון וכל זאת ללא כל הגיון כלכלי ושעה שחשבון העו"ש היה בחריגה ממסגרת האשראי. למעשה, רק לאחר
ששיקים רבים חזרו בגין אכ"מ שוחרר הפקדון שהצטבר לסך של _____- ₪ (ביום 21.9 וביום 2.10 –
ע"פ דפי חשבון).
35.
בית המשפט קמא הופנה לפסיקה קודמת
שהתייחסה להתנהלות מסוג זה של הבנקים וכבר נקבע כי גם היא מקימה ללקוח זכות לפיצוי
ובהתאם מהווה עילה למתן רשות להתגונן. וכך למשל בתא"ק
57509-07-12 - א.נ. שמטל סחר בעץ בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ:
"הפרת חובות האמון, הנאמנות
והזהירות של המשיב, חובת הבנק כלפי לקוחותיו אינה רק חובה מוסרית אלא גם חובה
חוקית, הנובעת מן החוזה שבין הצדדים, והפרתה מקנה ללקוח את הזכות לפיצוי....
לעניין החובות המוטלות על הבנק, יש להוסיף ולמנות אף את החובות המוטלות עליו מכוחו
של חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, המטיל על הבנק חובות נוספות, שהן
ייחודיות למערכת יחסים זו... כאשר הבנק מייעץ ללקוח להשקיע בקרן נאמנות מסוימת שבה
יש לבנק אינטרס, תחול עליו חובת נאמנות רחבה יותר מאשר במקרה שבו הבנק מעניק
הלוואה ללקוח. (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, מח (2) 573 (1994) ). על המשיב היה להתריע בפני המבקשים
כלקוחות הבנק בדבר הנזק הכלכלי המתמשך אשר נגרם להם."
ובעניין
ת"א 8100-08-09 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' גל - ד.מ. חפירות ובנין בע"מ ואח' (להלן:
"עניין ד.מ חפירות") נקבע מפורשות:
"אם לא די
בכך אז הוכח שבמהלך כל התקופה שהחשבון היה ביתרת חובה שלילית משמעותית וחרג ממסגרת
האשראי שלו – הבנק לא נקט פעולות נגדו והוכח כי במהלך כל התקופה המשיך הבנק
לקיים הוראת קבע לגבי העברת כספים מהעו"ש לתוכנית פקדונות בסכומים של כ-10,000 ₪ כל חודש, ומטר לא הצליח להסביר
מדוע הוא לא הסביר לנתבעים שלאור היתרה השלילית הוא ממליץ להם להפסיק להפקיד את
הכספים ... זוהי דוגמא נוספת למסקנתי לפיה החשבון לא נוהל באופן מיטבי על ידי
הבנק, והדבר מהווה שיקול נוסף במסגרת מכלול השיקולים לגבי הנזק".
36.
חרף זאת קבע בית המשפט קמא , כי "הבחירה
של הבנק לחלט את הפיקדון במועד מסוים ולא אחר גם היא לא מעלה אינדיקציה לרשלנות של
הבנק".
37.
המערערת תטען כי שגה בית המשפט קמא גם
בהחלטתו זו וזאת בשל הנימוקים שנסקרו בפסיקה לעיל ושהובאו בפני בית המשפט קמא אלא
שלא נתנה להם התייחסות בהחלטה.